אחת השאלות השכיחות שאנו נשאלים במהלך עבודתנו במשרד החקירות "גל חקירות" היא: "האם חוקר פרטי יכול – חוקית או מעשית – להשיג מידע מחשבונות הבנק של אדם אחר?"
כלומר: האם אדם ששוכר חוקר יכול לגלות את מצב חשבונות הבנק של בן/בת זוגו או השותף העסקי שלו?
את התשובה לכך – על מה קובע החוק בנושא זה ועל האמצעים השונים והחוקיים שהחוקרים נעזרים בהם כדי לעקוב אחרי מצבו הפיננסי של חשוד – תוכלו לקרוא בכתבה הבאה.
מה קובע החוק בישראל לגבי חדירה לחשבון בנק ללא היתר?
לפי חוק הגנת הפרטיות (התשמ"א–1981) – חדירה למאגר מידע אישי ובמיוחד לחשבון בנק ללא היתר – נחשבת לעבירה פלילית.
בסעיף 2 לחוק כתוב: "לא ייחשף אדם למידע שלא נועד לו אלא אם כן ניתן לכך היתר לפי כל דין".
ובסעיף 5 לאותו חוק, המתייחס לקבלת מידע ממקורות בנקאיים כתוב: "לא ימסור אדם מידע שמצוי במאגר מידע לאחר ולא יעשה בו שימוש אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת האדם שאליו מתייחס המידע, או שהמסירה או השימוש הם על פי היתר לפי כל דין".
הדרכים החוקיות להשגת מידע פיננסי
בעזרת צו של בית משפט
מתי ניתן להוציא צו?
בתיקי גירושין, משמורת, מזונות, סכסוכים עסקיים או פשיטות רגל. החוקר הפרטי מציג בבית המשפט ראיות שאסף ובעזרתם מנמק עורך הדין את בקשתו להוצאת צו של בית המשפט.
בית המשפט יכול להוציא צווים, כגון:
– צו גילוי מסמכים – שמחייב לחשוף נתונים פיננסיים.
– צו עיקול – לקראת הקפאת חשבונות או לצורך זיהוי מקורות מימון מוסתרים.
– צו חיפוש מסמכים פיננסיים – כאשר בית המשפט חושד בהעלמת נכסים.
דוגמה: אישה חושדת שבעלה מסתיר כספים ופונה לחוקר פרטי. החוקר מאתר דירה שרשומה על שם בן משפחה, אך שייכת לבעלה. בעקבות נתון זה בית המשפט מוציא צו לחשיפת מקורות מימון וחשבונות של הבעל.
בעזרת הסכמה מרצון של בעל החשבון
במקרים שבהם מנהלת החקירה למען אינטרס משותף של שני הצדדים – הנחקר יכול לחתום על הסכמה מרצון להשגת מידע פיננסי. במסמך ההסכמה הוא חותם על טופס ויתור סודיות בנקאית וכך מאפשר לחקור את מצבו הפיננסי, תוך הגדרת תקופת זמן מתאריך ההסכמה ואחורה וכן תוקף זמן ההרשאה לחקור.
דוגמה: משקיע מחפש שותף לעסקת נדל"ן ולצורך כך מבקש לדעת מה מצבו הפיננסי של השותף לעתיד. השותף חותם על ויתור סודיות, החוקר הפרטי מציג את ההרשאה לבנק והבנק מצידו מחויב למסור את כל המידע הרלוונטי.
בעזרת מידע המצוי במסמכים גלויים ותצפיות בשטח
– בדיקת רישומי נדל"ן ורכבים – דרך רשות המקרקעין ומשרד התחבורה ניתן לבדוק בעלויות על דירות, מגרשים או רכבים ולאתר כך רכוש מוסתר.
– בדיקה ברשם החברות – מאפשרת לאתר שותפויות עסקיות, חברות בע"מ, פירוקי חברות או עסקים שיכולים להעיד על קיום חובות או על הברחת נכסים.
– בדיקה דיגיטלית – דרך חיפושים בגוגל, רשתות חברתיות, אתרי עסקאות נדל"ן ואתרי קרנות השקעה, לשם חיפוש שמות בעלי חשבונות או דוחות גלויים.
– שחזור מסמכים שנמחקו מרשת האינטרנט.
– תצפיות ומעקבים אחרי סגנון חייו של החשוד, מבחינת סוג הרכב בו הוא נוסע, תדירות אכילה במסעדות, נסיעות לחו"ל, הרגלי קנייה וכדו'.
כיצד חוקרים פרטיים פועלים כדי לאתר כספים ונכסים?
חקירה כלכלית
לדוגמה: במשפט גירושין טוענת האישה שבעלה מסתיר ממנה נכסים והכנסות. הוא מצידו טוען שיש לו הכנסות נמוכות ועל בית המשפט להפחית את תשלום המזונות שלו.
פעולות בחקירה כלכלית של חוקר פרטי:
– בדיקת בעלות על רכבים ודירות.
– תצפית על סגנון החיים של הבעל.
– תיעוד עסקאות ורכוש דרך אתרים ממשלתיים שונים.
– בדיקת פעילות עסקית רשומה דרך רשם העמותות, רשם השותפויות או מאגרי רשות המיסים.
– בדיקת חשבונות (בצואה חוקית) על שם קרובי משפחה, שייתכן והם משמשים כנכסים מוסתרים.
תוצאה: לאחר איסוף הראיות ע"י החוקר הפרטי, עורך הדין של האישה מגיש בקשה להוצאת צו עיקול זמני וצו לחשיפת מקורות מימון.
חקירה נגד שותף עסקי
לדוגמה: עסק עם שני שותפים, ששותף אחד חושד שהשותף השני מעל בכספי העסק.
פעילות החוקר:
– אוסף נתונים מחשבוניות ומהעברות בנקאיות שביצע השותף.
– בודק ברשם החברות ומחפש ראיות לפתיחת חברה חדשה על שם החשוד או קרוב משפחה.
– אוסף עדויות מלקוחות ומספקים על התנהלותו של השותף.
– בודק רישומי טאבו ונדל"ן לאיתור נכסים.
– בודק אם מצויות תביעות קודמות או הליכים משפטיים ברשומות בתי המשפט, שיכולים לתת מידע על מעורבות בהונאות עסקיות או בפשיטות רגל.
– זיהוי חברות קש שנפתחו כדי להבריח נכסים.
– בדיקת מאגרי אינטרנט בתחום ייבוא, ייצוא וספקים – כדי לאתר פעילות עסקית מקבילה בשם אחר.
תוצאה:
הנתונים שאסף החוקר משמשים כבסיס לתביעה משפטית נגד השותף.
חקירה באמצעות התחזות חוקית
החוקר הפרטי מתחזה ללקוח, סוכן נדל"ן, שותף פוטנציאלי וכדו' כדי לשוחח עם הנחקר, לעורר בו אמון ולגרום לו לחשוף מידע רלוונטי מרצונו, מבלי לדעת שהוא נמצא תחת חקירה.
החוקר צריך לתעד את כל הראיות באופן מסודר, כולל ציון של תאריך, שעה ותיאור של מה ששמע או ראה, כדי שראיות אלו תהינה קבילות בבית המשפט.
שיטה זו הינה חוקית, כל עוד:
– החוקר אינו מתחזה לעובד ציבור, לשוטר, לעובד של משרד ממשלתי, לעו"ד וכדו'.
– אם החוקר נוכח בשיחה הוא יכול על פי חוק האזנות סתר להקליט אותה.
– אם החוקר אינו חודר למרחב הפרטי של הנחקר.
דוגמה: במקרה ששותף עסקי חושד כי השותף השני פתח עסק מתחרה לעסק של שניהם. החוקר מתחזה ליזם המעוניין להשקיע בעסק חדש, פונה לחשוד דרך אתר לינקדאין ובשיחה ביניהם שואל: "האם העסק הזה הוא בבעלותך?", "מה גובה ההשקעה הראשונית שהבאת?" וכדו'.
השותף שמעוניין ביזם שישקיע בעסק מספק מידע מרצון, שיכול לסייע רבות בחקירה.
איסוף עדויות וראיות ממכרים של החשוד
חקירה מסוג זה נקראת "חקירה ממקורות אנושיים". בחקירה זו אוסף החוקר הפרטי פיסות מידע, שהחיבור ביניהן יכול להניב מידע רב על החשוד ולהרכיב לבסוף תמונה רחבה.
מדובר על חקירת אנשים מסביבתו הקרובה של החשוד, כגון: שכנים, עמיתים לעבודה, לקוחות, חברים וכדו'. החוקר מציג עצמו כאדם מסביבת המגורים או מהמעגלים השונים של החשוד, מבלי לחשוף כמובן את מטרת החקירה. הוא מדובב את האנשים בצורה מקצועית ורגישה כדי שהשיחה לא תעורר חשד ולא תיחשב על פי החוק ל"הטעיה חמורה", כלומר: לכוונה להטעות את מי שמדברים אתו או שתגרום לו לפעולה שגויה.
דוגמאות לשאלות שהחוקר יכול לשאול:
– "השכן הזה שלנו טס הרבה השנה, נכון? כל פעם אני רואה מישהו אחר שמשקה לו את הגינה…"
– "שמתי לב לרכב החדש שהוא מחנה פה – הוא קנה או שכר אותו?"
כך, בעצם, מנסה החוקר לאתר דפוסי התנהלות של החשוד ולאתר רכוש השייך לו. אינפורמציה מסוג זה לא יכול החוקר לאתר דרך מסמכים או רישומים, משום שאנשים בסביבת החשוד (נניח – שכנים) יודעים פרטים שאינם מתועדים.
דוגמה מהשטח: הגיעה למשרדנו אישה הנמצאת בהליך גירושין, שסיפרה שבעלה טוען בפניה שהוא מובטל, אך היא חושדת שהוא מפעיל עסק מהבית בשעות שהיא נמצאת בעבודתה.
החוקר שאל את אחד השכנים: "אני רואה פה תנועה של אנשים שחונים ליד הבית (של החשוד). למה זה?"
ענה לו השכן: "נכון. זה בגלל שהוא מספר אנשים בבית ובאים אליו כל הזמן לקוחות".
תוצאה: תיעוד המידע ע"י החוקר הוביל להוצאת צו עיקול על העסק ועל הכנסותיו של הבעל ממנו.
** המידע במאמר משקף את הוראות החוק והנהלים הקיימים במועד כתיבתו, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. ייתכנו שינויים בחוק, ולכן מומלץ להיוועץ בעורך דין או בחוקר פרטי מוסמך לפני כל פעולה.
